גז"ד לשלושה נאשמים שפצעו מתלונן עם שברי בקבוקים ואבנים בגין הערתו כלפיהם על התייחסותם לאשה שחלפה במקום

מבוא

ביום 30.12.2009, בתום הליך גישור שנערך בפני, הגיעו הצדדים להסדר טיעון במסגרתו הוגש כתב אישום מתוקן (ת/1) (להלן: "כתב האישום"), הנאשמים הודו בעובדותיו והורשעו בביצוע עבירה של פציעה בנסיבות מחמירות, לפי סעיפים 334 + 335(א)(1)(2) ו- 29 לחוק העונשין.

הצדדים לא הגיעו להסדר בקשר לעונש.

לבקשת סניגוריהם של נאשמים 1, 2 הוגשו בקשר לכל אחד מהם תסקיר, ותסקיר משלים של ק. המבחן וכן הוגש תסקיר בקשר לנאשם 3, שבשל גילו היתה חובה להגישו.

עובדות כתב האישום

1.         ביום 9/6/09, בסמוך לשעה 18:00, בכניסה לחוף בצת, ישבו הנאשמים עם שניים נוספים ושתו בירה.

2.         יוסף אמון, יליד 1967 (להלן: "המתלונן") ששהה אף הוא במקום העיר לנאשמים, על רקע ניסיונם "להתחיל" עם בחורה שעברה במקום ושהביעה תרעומת על יחסם אליה וצעקה עליהם.

3.         נאשם 2 שבר את בקבוק הבירה שבידו ובא לעבר המתלונן בכוונה לתקוף אותו באמצעותו.

4.         המתלונן הדף את ידו המונפת של הנאשם מס' 2 ובקבוק הבירה השבור פגע בפניו של הנאשם 2.

5.         משקמו הנאשמים האחרים לעבר המתלונן, החל הוא לרוץ לעבר החנייה שבמקום, כשאחריו רצים הנאשמים עם בקבוקי בירה שבורים בידיהם ואבנים.

6.         הנאשמים הצליחו לתפוס את המתלונן והחלו להכותו בכל חלקי גופו ובראשו, בצוותא חדא, באמצעות שברי בקבוקי זכוכית ואבנים שהיו במקום.

7.         כתוצאה ממעשיהם, נגרמו למתלונן חבלות רבות בגולגולתו, פצעים, המטומות ושפשופים בכל חלקי גופו.

תסקירי שרות המבחן בעניינו של נאשם 1 (חוסאם)

א.         התסקיר הראשון מיום 23.2.10

בתסקיר זה מתואר חוסאם כבן 28, נשוי ואב ל- 3 ילדים קטינים (הבכור סובל מבעיית פיגור הכוללת פגיעה בדיבור ובגפיים ומשולב בחינוך המיוחד). חוסאם נפלט לשוק העבודה בתום 9 שנות לימוד ועבד באופן סדיר בעבודות גבס אצל קבלן.

המערכת הזוגית בינו לרעייתו תקינה אולם, חוסאם תואר כדל וקונקרטי בהתיחסותו לקשייו הרגשיים.

בתסקיר זה קיבל חוסאם אחריות חלקית על הארוע ותיארו כהתפתחות של קטטה לאחר שנאשם 2 נפצע, והדגיש את הסכם הסולחה שנערך עם המתלונן במסגרתו שולמו לו ע"י שלושת הנאשמים 100,000 ש"ח.

חוסאם ראה עצמו כקרבן של המערכת המשפטית, שלל את הטענה כי מעשיו נעשו על רקע שתיית אלכוהול, לא התחבר לפגיעה במתלונן והיה מנותק באופן רגשי ממנה ועל כן,  ק. המבחן לא באה בהמלצה טיפולית לגביו.

אף שהתרשמתי כי העדר המלצת ק. המבחן לא נבע בשל ליקויי תקשורת על רקע הבדלי השפה, כטענת נאשם 1, אלא נבע מאי הפנמת העבירה, הוריתי על קבלת תסקיר משלים.